מדריך מקצועי ראשי לכותנה

1. מבוא

מטרת פרסום זה היא לתת בידי המגדל מידע עדכני וכלים, שיעזרו לו להבין טוב יותר את צמח הכותנה והתפתחותו. הבנה נכונה של התנהגות הצמח חיונית לכל מגדל, המקבל החלטות גידול אופרטיביות בתחומים השונים של הגידול, כמו הדברת מזיקים ומחלות, הדברת עשבים, השקיה ודישון, מווסתי צמיחה, חומרי שילוך וקטיף. יבולים גבוהים דורשים דיוק בממשק התשומות השונות, הן בכמות והן בעיתוי מבחינת שלבי הצמח השונים או כתגובה לבעיות התפתחותיות של הצמח והיבול.

פרסום זה אינו מיועד לעסוק בפירוט בכל שלבי הגידול, אלא להתרכז בשלבים העיקריים של קבלת ההחלטות והכוונת הגידול בתקופת ההשקיה, שהיא העיקרית ביצירת היבול.

כותנה היא צמח בעל סבילות גדולה ויכולת פיצוי רבה על תקלות רבות לאורך העונה, ומערכת הטפטוף מאפשרת תיקון בעת הצורך. הכוונה אופטימלית של הגידול בשלב מוקדם ולאורך העונה יכולה להוביל לבניית צמח אופטימלי ביחס בין כמות הפרי לבין כמות הנוף, תוך בזבוז מינימלי של הפניית האנרגי של הצמח לכיוונים לא רצויים. מהלך הכוונה אופטימלי יכול לחסוך מים שהם יקרים מפז.

יש לדעת, כי ניתן להגיע ליבולים גבוהים גם באופי צמח שונה מהמוצע פה, וכמובן ניתן לתקן תקלות לאורך הדרך ועדיין לקבל יבולים גבוהים, אך לרוב הדבר כרוך בהוצאות נוספות של מים ואולי גם של תשומות נוספות בהמשך.

חשוב לציין, כי התפתחות הכותנה מושפעת במהלך הגידול מגורמים רבים, כמו אקלים, מזיקים, השקיה ודישון, מצב הקרקע, תאריך זריעה ועוד. חלקם בשליטתנו ובחלקם מחובתנו לנסות ולהבין את השפעתם על הצמח ואת תגובתו לנוכחותם. בקרת הגידול הנכונה היא מעקב שוטף בשדה, איתור מוקדם של התופעות, הבנה נכונה שלהן ותגובה נכונה ובזמן, כדי לשמור עד כמה שניתן את התפתחות הצמח במסלול אותו קבענו לעצמנו כאופטימלי.

קיים ידע רב בנושא השקיה מיטבית של כותנה. בהכללה ניתן לומר, על רקע חתך הרטבה מעל 1 מ', כי בתחום המיטבי ניתן לרדת בכמויות המים עד רמה של 85% מההמלצות המסורתיות הרב-שנתיות, תוך פגיעה מינימלית ביבול.

2. חתך ההרטבה

נוהגי ההשקיה הרב-שנתיים של המגדלים באזורים השונים מתבססים על כמות משקעים רב-שנתית בכל מקום. השקיית כותנה בטפטוף, על-פי המקדמים הנהוגים במשקים, מתבססת על חתך הרטבה של 1 מ' לפחות ותנאי אקלים רגילים בקיץ (טמפרטורות והתאדות). מכאן נובע הצורך כי כל מגדל יעבור ויבדוק באביב את מצב חתך הרטיבות בכל חלקה, כבסיס המידע שעליו יתבססו החלטותיו בהמשך העונה.

על-פי ניסיוננו, במידת הצורך, רצוי להשלים רטיבות בחתך בתקופה המוקדמת של עד כפתור ראשון (חודשים אפריל - מאי), וזאת ללא השפעה על מידת הצימוח היומי של הכותנה בהמשך העונה. עם הזריעה איננו יכולים לדעת האם אנו צפויים לעונה בה יהיה צורך בעידוד מוקדם של צימוח הכותנה או בשנה בא הצימוח הראשוני תקין ונוהגי ההשקיה צריכים להיות רגילים (התחלת טפטוף כ- 3-1  שבועות לפני הפריחה בהתאם לאזור ולחלקה). לא רצוי להתבסס על תוספות מים לחתך בתקופת ההשקיה העיקרית בטפטוף. מתן כמויות מים גדולות מהצריכה במהלך העונה יקשה על שליטה בצמח ועל ויסות היחס פרי/נוף  בעונה.

להערכתנו, בחלקות בהן חתך ההרטבה אינו עולה על 80 ס"מ, כדאי לשקול תוספות מים בהמטרה בהשקיות הנבטה ועידוד מוקדמות, ועל כך צריך לבסס את שיקולי הזריעה בחלקות (זריעה ברטוב או ביבש). תוספות המים צריכות לקחת בחשבון את יעילות ההמטרה ואת כמות המים הנדרשת להשלמת הרטיבות בשכבה העליונה, שהתייבשה כתוצאה מהעיבודים להכנת מצע הזריעה.

3. השקיית כותנה בטפטוף

השקיית כותנה בטפטוף מתבססת על שתי מטרות משנה מנוגדות לכאורה. האחת, השאת יבולים על בסיס הוצאות משתנות קבוע למדי, והשנייה, חיסכון מקסימלי במי השקיה כתשומה עיקרית ויקרה. השגת יבול גבוה, תוך שליטה ובקרה על אופי הצימוח, יכולה להוביל את המגדל לחיסכון בתשומות (מים, חומרים, יעילות קטיף ועוד) והגדלת התמורה (טיב סיבים).

השקיית כותנה בטפטוף מתבססת על פתיחות מים רבות ועל כמויות מים קטנות בכל השקיה. אופי כזה של השקיה מתבצע בדרך כלל במחזורים של 4-3 ימים בין השקיות לאורך עונת השקיה ארוכה (יוני-ספטמבר).

פעילות כה אינטנסיבית וארוכה של עונת השקיה, המחייבת בקרה ושליטה בגידול לכל אורכה, מאפשרת מחד, תיקון החלטות לאורך העונה, ומאידך, מחייבת את המגדל לביקורים רבים ותכופים בכל חלקה או יחידת השקיה וקבלת החלטות רבות מדי יום.

השליטה בכמויות המים והדשן במערכת הטפטוף מאפשרת שליטה ובקרה טובים בגידול עצמו ומהווה כלי עבודה בעל עוצמה, המאפשר למגדל להשפיע על התפתחות הצמח והיבול כמעט בכל שלב ושלב.

עקרונות ההשקיה

השיטה המקובלת היא תוכנית השקיה קבועה מראש לפי לוח מים רב-שנתי. לוח המים מתבסס על מקדמי גידול לפי תקופות ועל נתוני התאדות מגיגית.

בכל תקופה מחושבת כמות המים בכל השקיה לפי המכפלה :

"התאדות מגיגית" מאז ההשקיה האחרונה   X   "מקדם גיגית"   =   "צריכת מים" בתקופה.

נתוני הגיגית משקללים בתוכם השפעות אקלימיות שונות, כמו טמפרטורות, רוח, לחות יחסית וכו'. מקדם הגיגית אמור לשקלל את מצב התפתחות הצמח כמו שאנחנו מעריכים אותו בנקודת זמן מסוימת ואת הכיוון אותו אנו רוצים לתת להמשך התפתחות הצמח.

מרכיב חשוב בהחלטה על מקדם הגיגית הוא מצב רטיבות החתך בקרקע והאפשרות לנצל את מי  הקרקע בצורה מקסימלית, כי הרי אלו מים שעבורם איננו משלמים. כאשר משקים על-פי לוח מים מקסימלי ומיטבי, ניצול האוגר של מי הקרקע הינו נמוך יותר, ואנו משלמים על כך בכמות מי השקיה גדולה יותר.

משלב פתיחת המים בטפטוף ויצירת הבצל, זמינות המים הגבוהה בבצל הטפטוף מביאה ליצירת מערכת שורשים מפותחת באזור המורטב, תוך ניצול הולך ופוחת של מי הקרקע בעומק. השקיה לפי מקדמי צריכה מלאים, החל מתחילת השקיה בטפטוף, תביא לניצול חלקי בלבד של מי הקרקע בעומק, מים שלא ינוצלו על-ידי הצמח גם בתקופה מאוחרת יותר בגידול.

מתוצאות בדיקה של מספר שנים מסתבר, כי בתקופה של עד שיא פריחה, כשבועיים לאחר פרח ראשון, ניתן להשקות השקיה גירעונית ולהשלים רק חלק מצריכת המים של הצמח במערכת הטפטוף. בכך מאפשרים לצמח להמשיך ולנצל טוב את החתך העמוק יותר של הקרקע בתקופה זו. במשטר מים מסוג זה ניצול החתך טוב יותר ומאפשר לחסוך כ- 15% מכלל כמות המים העונתית  (כ- 40% כמות המים בתקופה של עד שיא פריחה).

תכנון סדרי השקיה בטפטוף, אקלה בשלחין מלא

ההמלצות להלן הן כלליות ומבוססות על ממוצעי צריכה רב-שנתיים של כותנה באזורים השונים של הארץ. תוכנית מתן המים לצמח הכותנה חייבת לקחת בחשבון את מצב הצמח בכל תקופה ותקופה בזמן הגידול. ההמלצות מתייחסות לצמח נורמלי, שהתפתחותו לא נפגעה מגורמי גידול שונים, כמו קוטלי עשבים, מזיקים, מצע זריעה ועומד לקוי וכו'.

הטבלאות המוגשות למגדלים מהוות את הבסיס שעל-פיו ייעשו, במידת הצורך, השינויים בהתאם לתנאי השדה המסוים ולתנאי האקלים הספציפיים ביחס למקובל ברב-שנתי.

שפלה

בטבלאות נתונים של מקדמי גיגית מלאים (רב-שנתיים) וחסכוניים (על בסיס ניסויי שדה), המייצגים את שלושת אזורי הגידול העיקריים בארץ. בכל אזור יש להתאים את ההתאדות מגיגית לנתוני המקום. עיתוי השקיית הבצל תיקבע סופית בעזרת בקרת גובה צמחים וקצב צימוח יומי בהשוואה לנתוני ניטור רב-שנתיים (ראו בפרק 3, בקרת הגידול).

ההשקיה לאחר השקיית הבצל תימשך תוך שבוע, כאשר המשך ההשקיות בתדירות של פעמיים בשבוע. החל משיא פריחה יש להחזיר לצמח את מלוא הגירעון על-פי מקדמי הגיגית בטבלאות. במידה שהצלחנו להביא את הצמח לניצול טוב של חתך הקרקע, עד למטר, רגישותו למחסור במים בהמשך גדולה יותר, וחיוני להחזיר את מלוא צריכת המים לתקופה.

השקיות אחרונות בספטמבר יינתנו לפי הצורך ולפוטנציאל היבול שניתן עוד לממש בהחלטה לחלקה.

4. בקרת הגידול

התפיסה ההתפתחותית של צמח הכותנה, הנמצאת בבסיס ההנחיות,  מבוססת על ידע שנצבר במהלך השנים באזור הנגב ועל תנאי אקלים רב-שנתיים ואופיינים לאזור זה.

העקרון הבסיסי שעליו מתבססות ההנחיות הינו היחס בין החלק הרפרודוקטיבי לבין החלק הווגטטיבי של הצמח, מה שאנו מכנים היחס פרי/נוף.  יחס אופטימלי משלב בין רמת פרי גבוהה וכמות עלווה מספקת לשם יצירת יבול גבוה. יחס פרי/נוף לא מאוזן במצבים הקיצוניים שלו יכול להביא לפחיתה ביבול. צמח קטן מדי ועמוס בפרי (קיוץ Cutout) או בצמח גדול מדי (עודף צימוח Rank growth). 

יחס פרי/נוף ניתן לביטוי כמותי או משקלי, והוא נתון קשה לאומדן או למדידה פשוטה בשדה. בקרת צמח, המשתמשת במדדים כמו גובה צמח וקצב צמיחה יומי, תוך שימת לב לנוכחות "נורמלית" של הצטברות איברי פרי על ענפי הפרי הראשונים, יכולה לעזור לנו בהכוונה נכונה של הצמח עד לשיא פריחה ולהכניסו למסלול נכון מבחינת יצירת יחס פרי/נוף נכון ולא בזבזני. המשך העונה מבוסס על החזרת מים של מלוא צריכת הצמח בתקופה של מילוי הלקטים. שימוש בשיטת ההשקיה הגירעונית עד שיא פריחה מוביל את הצמח מן הסתם לריסון הצמיחה לגובה, לפיתוח מערכת שורשים עמוקה, תוך יצירת יחס פרי/נוף גבוה יותר ומוקדם יותר. משלב של לאחר שיא פריחה, כמות הפרי מרסנת את הצימוח הווגטטיבי, ועל המגדל להקפיד להגדיל את מנות המים לרמת הצריכה המלאה של הצמח (שיא השקיה).

מניתוח נתוני ניטור רב-שנתיים של חלקות מצטיינות בנגב, גיבשנו מספר המלצות היכולות לעזור למגדל בבקרת הצמח בתקופה המוקדמת עד שיא פריחה וראשית יצירת עומס הלקטים.

נקודות ייחוס חשובות:

1. גובה בתחילת פריחה (שבועות 12-11 מזריעה)  -  כ- 70 ס"מ לפחות.

2. גובה שבוע לאחר פרח ראשון (שבועות 13-12 מזריעה)  -  95 ס"מ לפחות.

ראו להלן עקומות אופטימליות של גובה וקצב צמיחה יומי רצויים.

בקרת גובה וחישוב קצב יומי החל מראשית כיפתור יכולים לעזור למגדל, בעזרת העקומות הנתונות, להעריך כבר בשלב מוקדם האם השדה המסוים מתקדם בקצב הרצוי. במידה שהמגדל מעריך כי שדה מסוים לא יגיע לגובה הרצוי בתחילת פריחה וקצב הצמיחה היומי אינו מספק, רצוי להקדים את ראשית ההשקיה בטפטוף מהתוכנית, כפי שהיא מופיעה בטבלאות הרב-שנתיות.

התקופה הראשונה של עד שיא פריחה (שבוע 14 מזריעה) מאופיינת בצמיחה וגטטיבית. ניתן לשפר את קצב הצמיחה בעזרת השקיה ודישון. בתקופה זו ישנה תגובה חזקה של הצמח לעצם מתן המים והדשן ולא לכמותם המדויקת. מכאן ניתן להבין את חשיבות עיתוי פתיחת המים מצד אחד ואת היכולת לחסוך בכמותם (לוח המים החסכוני) מצד שני.

ככלל, בתקופה  שמראשית כיפתור עד לשיא פריחה הולך וגדל הקצב היומי של הצמיחה לגובה. קצב תקין אמור להביא אותנו לראשית פריחה עם צמח בגובה של כ- 70 ס"מ לפחות. ננסה להתאים את ראשית ההשקיה לנקודה בה קצב הצמיחה אינו ממשיך להתגבר (עצירה בתוספת לקצב הצמיחה היומי). בנקודה זו ננסה בעזרת ההשקיה להמשיך ולהגביר את קצב הצמיחה היומי עד לכ- 2 ס"מ ליום בשיא הפריחה. כאמור, במידה שקצב הצמיחה היומי מתנהג בצורה תקינה, אין צורך להקדים השקיה וניתן להתנהג על-פי התוכנית שנקבעה מראש (על-פי הטבלאות).

גובה צמחים וקצב צמיחה יומי מיטבי במים מליחים ומתוקים - רב שנתי

בדיקת הגובה

ניתן לבצע את ניטור הגובה על-ידי סימון אזור הנראה מייצג חלקת שדה, במוט. באזור זה נסמן מספר (5) צמחים קבועים ומייצגים. פעם עד פעמיים בשבוע, בכל אתר דיגום, נמדוד את גובה הצמחים מפני הקרקע ונחשב גובה ממוצע ותוספת יומית ממוצעת מאז המדידה הקודמת. חשוב לשמור על אותם פני הקרקע גם לאחר הקילטורים! מדידה של פעמיים בשבוע תהיה רגישה יותר מאשר מדידה של פעם בשבוע ותאפשר לנו יותר נקודות זמן לקבלת החלטות.

ריסון הגובה באמצעות שימוש במווסתי צמיחה הורמונליים

פיקס הינו מווסת גידול צמחים (PGR - Plant Growth Regulator). החומר מוכר בישראל שנים רבות ויושם בשיטות שימוש שונות ומגוונות. השפעת החומר היא הקטנת גובה הצמח בעיקר תוך קיצור המפרקים.

בשנים המוקדמות היה מקובל השימוש בפיקס בשטחים בהם הייתה כותנה גבוהה עם נטייה לרביצה, שילוך לא מספק, פגיעה במילוי הלקטים ובאיכות הסיבים וקשיים בקטיף. בגישה הזו ניתן מינון של 150 – 200 גר'/ד' כחודש לאחר תחילת פריחה. במרבית המקרים אכן ישנו שיפור במצב השטח.

בשנים האחרונות גובשה גישה מעט שונה, בעקבות עבודות שנעשו בקליפורניה, באוסטרליה ובארץ. גישה זו עושה שימוש בעובדה שהחומר מקצר את אורך המפרקים ומשנה את היחס בין החלק הווגטטיבי לבין החלק הרפרודוקטיבי של הצמח, בין המבלע למקור, ומביאה לתוספת יבול ולהבכרה.

הטיפול המקובל היום הוא יישום פיקס "מוקדם" בראשית פריחה, 2 - 3 ימים לפני פרח ראשון למטר שורה. המינון במקרה זה הוא נמוך, 50 גר'/ד'. בעבודות שנעשו בארץ נמצא כי אפקט הנינוס בטיפול מוקדם הוא לרוב חזק יותר מזה של הטיפול המאוחר. התקבלו תוספות יבול של עד 10% לעומת חלקות לא מטופלות, כאשר החלקה המטופלת זקוקה למשטר מים מיטבי מרגע יישום הפיקס.

שילוב של יישום פיקס והקטנת מנות המים עלול להביא לתגובה שלילית ביבול, ורצוי להתייעץ עם המדריך לגבי המשך ההשקיה בחלקות הללו.

על-פי ניסיוננו, טיפול מוקדם בפיקס הינו יעיל וזול יותר מטיפול מאוחר באותם מקומות בהם נדרש ריסון עודף של צימוח ווגטטיבי. חסרונו, הקושי באיתור מוקדם של אותן החלקות בהן צפוי עודף צמיחה.

יתרונו של הטיפול הוא באותם מיקרים בהם מתקבל עודף צימוח מוקדם במקביל לגירעון מים בקרקע וחתך הרטבה חסר. במקרה זה לא ניתן להפחית במנות המים בהשקיה, והשימוש בפיקס מונע את עודף הצימוח.

בקרת רטיבות הקרקע

בקרת רטיבות הקרקע ניתנת לביצוע במספר אמצעים: מקדח קרקע, טנסיומטרים, חיישני רטיבות, מפזר נאוטרונים ועוד. מכולם, שני הראשונים הינם פשוטים, ושימוש רצוף בהם לאורך העונה יכול לעזור למגדל בקביעת מנות המים בהשקיה, תוך בקרה של עומק הרטיבות וקצב ההתייבשות בעומק.

כאשר מתחילים בגידול בחתך רטיבות, שהינו פחות ממטר, יש להניח כי אוגר המים בקרקע עלול להיגמר בשלבים מוקדמים יותר של הגידול מאשר מקובל ונלקח בחשבון בלוחות המים בכל האזורים.

בקרת הרטיבות בקרקע תעזור לנו לקבוע מה קצב ההתייבשות בעומק, ועל-פי הנתונים וקצב הצמיחה להתאים את מנות המים בהשקיה למצב ולרצוי לנו. לא רצוי להישאר ללא אוגר מים, ולכן יש להניח כי נזדקק לתחילת השקיה מוקדמת מהרגיל ולמנות מים גדולות מהרגיל בשלבי הגידול הראשונים, על-מנת לפצות על מחסור המים בחתך.

בקרת טנסיומטרים

ניתן לקבוע תחנות בקרה בשדה, המורכבות משלושה טנסיומטרים בעומקים 30, 60, 90 סנטימטרים מול הטפטפת. במרכז המרווח שורת צמחים - טפטפת. מומלץ להתבסס על יותר מנקודת דיגום אחת. הקריאה מתבצעת מדי יום בשעות הבוקר, 7 - 8 , כאשר הצמח נמצא בשיווי משקל עם מי הקרקע לאחר הלילה ולפני שנכנס לפעילות יומית של הוצאת מי הקרקע בטרנספירציה. קריאות הטנסיומטרים יעזרו למגדל לעקוב אחר הוצאת המים מהקרקע ולאתר תנודות חריגות בין השקיה להשקיה בטפטוף. השימוש במדד קרקע, בנוסף למדדים צמחיים, יכול לעזור בהכוונה מדוקדקת של כמויות המים בטפטוף בשיטת הניסוי והטעייה, לאורך כל עונת ההשקיה.

מקדח קרקע

באמצעות קידוחי קרקע פשוטים, ניתן לעקוב אחר התפשטות "בצל" ההשקיה. במידה שרדיוס "בצל" ההשקיה מהטפטפת עולה על 35 - 40 ס"מ או מגיע לכדי התחברות בין "הבצלים" של טפטפות שכנות (מרווחי 1 מ'), פירושו השקיה עודפת על צריכת הצמח במהלך ההשקיות האחרונות. בתקופת מוקדמות של עד שיא פריחה יכול עודף מים בהשקיה להביא להתפרצות וגטטיבית לא רצויה בקצבי צימוח העולים על 2 ס"מ ליום.

בקרת הצמח באמצעות תא לחץ

עורכים את הבדיקות בתא הלחץ בצהריים (13:00 - 15:00 שעון קיץ), יום לפני ההשקיה המתוכננת. נתוני תא לחץ משמשים כבקרה למשק המים של הצמח לאורך העונה. בדיקות סדירות יכולות לעזור בקביעת מקדם ההשקיה הנכון לתקופה, ובאמצעותו לקבוע את כמויות המים לכל השקיה. מקובלים תחומי ערכים של תא לחץ לכל תקופה ותקופה בעונה. במידה שהערכים הנמדדים נמוכים או גבוהים מערכים אלו, יש להגיב ולהקטין או להגביר בהתאם את מקדם ההשקיה וכמויות המים הניתנות.

מקובלים הערכים 14 - 16 עד פריחה, 16 - 18 עד שיא פריחה, 18 - 20 עד סיום מילוי הלקטים וירידה מתונה לערכים גבוהים 24 – 28 לקראת השילוך.

בקרת ההשקיה בסיום העונה

החל משיא פריחה ניתנים המים על סמך צריכת הצמח המלאה על-פי לוחות המים ומקדמי הגיגית הרב-שנתיים. היבול מושפע במידה רבה ממשקל הלקט מקסימלי, ולכן עקות מים בתקופה המאוחרת אינן רצויות במיוחד. כיוון שעל צמח קטן יותר האיזון בין הפרי לנוף עדין יותר רצוי להימנע ממחסורי מים בתקופה זו.

מקובל לרוב להשקות במנות שיא עד אמצע אוגוסט ולאחר מכן, ירידה מדורגת במנות המים. רצוי להיעזר בתא לחץ כדי להגיע לקראת שילוך לצמח המוכן היטב לשילוך ולקטיף.

התנהגות נכונה בשלבים המוקדמים והתחשבות בכל הגורמים ואמצעי הבקרה לאורך העונה, יעזרו למגדל לנהוג בממשק השקיה שפוי ולהביא את הצמח למסלול רצוי ולצבירת היבול.

5. דישון כותנה בטפטוף

דישון נאות בכותנה מושקית בטפטוף הינו תנאי בסיסי לקבלת יבול גבוה. השקיה בטפטוף מביאה את הצמח לניצול נפח קרקע קטן יחסית ומחייבת נוכחות יסודות הזנה בבצל המורטב לאורך תקופה ארוכה יחסית. כותנה ככלל צורכת כמות גדולה של יסודות מקרו כמו חנקן, זרחן ואשלגן. התקופה העיקרית לקליטת יסודות ההזנה בצמח היא מראשית פריחה ועד מועד תחילת פתיחת הלקטים ראשונים. בתקופה זו (8 - 10 שבועות) הצמח קולט את מרבית יסודות ההזנה מנפח הבצל המורטב בטפטוף, ומכאן תלותו הרבה בהספקת יסודות הזנה דרך מערכת ההשקיה בטפטוף. עד שיא פריחה מנצלת מערכת השורשים העמוקה נפח קרקע גדול יותר לקליטת יסודות ההזנה.

כמות יסודות הזנה הנקלטת בצמח כותנה ביבול גבוה:

חנקן     -  30 ק"ג/ד'

זרחן     -  8   ק"ג/ד'

אשלגן  -  20 ק"ג/ד'

עקרונות הדישון בטפטוף

בשל חשיבותו הרבה של הדישון דרך מערכת הטפטוף, חשוב לקבוע את עקרונות אספקת יסודות ההזנה מראש ולהתבסס על בדיקות קרקע באביב המוקדם, לקביעת פוריות השדה. כאמור, מרבית הדשן יינתן דרך מערכת ההשקיה, ולכן יש חשיבות רבה לערכי היסודות בקרקע בתקופה הראשונה של עד תחילת ההשקיה בטפטוף. בתקופה זו צריכת הצמח אינה גבוהה, אך ישנה חשיבות רבה לערכי מינימום בקרקע, שיאפשרו לצמח להגיע ללא מחסורים עד תחילת אספקת היסודות דרך המים. יש להשתדל להימנע מעודפי דשן, בעיקר חנקני, לקראת סוף הגידול. עודפי חנקן יגרמו קשיים בשילוך העלים לקראת הקטיף.

מקובלים ערכי סף של מינימום ואופטימום בבדיקות קרקע, ועל פיהם תיקבע תוכנית הדישון לעונה כולה. הבדיקות נעשות באביב המוקדם, ונקבעים ריכוזי היסודות בקרקע. על סמך הריכוזים בבדיקות, צריכת הצמח בתקופות השונות וערכי הסף המינימליים בקרקע, נקבע לוח הדישון.

תכנון סדרי הדישון בכותנה מושקית בטפטוף חנקן

מקובל להתחשב בחתך קרקע של 60 – 90 ס"מ כחתך המספק חנקן לצמח, בעיקר לאחר גידולים כמו קטניות, ירקות, תירס, כותנה, תפוחי-אדמה. גידולים אלו משאירים חנקן בקרקע, וחלקו יכול לשמש את הכותנה עד שלב הטפטוף. חישוב אצבע נותן כ- 1 ק"ג/ד' חנקן על כל 1 ppm בקרקע בשכבה של עד 90 ס"מ. בהנחה של יעילות חלקית בניצול היסוד ואי ניצול כל נפח הקרקע בעונה המוקדמת של עד שיא פריחה, ניתן להתבסס על כ- 50% מחישוב זה.

לדוגמא :

בדיקת קרקע של שתי שכבות: 0 - 30 קיבלנו 10 ppm, 30 - 60 קיבלנו 8 ppm. משקל שכבה של 30 ס"מ כ- 420 טונות.

החישוב : שכבה 0 - 30, 10* 420 =4.2 ק"ג/ד' חנקן לשכבה.

            שכבה 30 - 60, 8 * 420 =3.4 ק"ג/ד' חנקן לשכבה.

סה"כ לשכבות, 7.6 ק"ג\ד' * 50%  יעילות = 3.8 ק"ג/ד' חנקן זמין לצריכת הגידול.

בהנחה של נטריפקציה מסוימת בקרקע, ניתן לאמוד את החנקן הזמין לגידול בכ- 5 יחידות. רמות כאלו נמוכות למדי, ומקובל להוסיף ביסוד לפני הזריעה 3 - 5 יחידות חנקן נוספות, ואת שאר החנקן להשלמת הצריכה של 30 יחידות נוסיף דרך המים.

על-פי דוגמא זו תוכנית הדישון תראה כך:

5 יחידות בקרקע, 5 יחידות ביסוד לפני הזריעה, 20 יחידות במים במשך 10 שבועות, כ- 2 יחידות לשבוע.

חשוב לזכור כי דישון במים נחשב ליעיל ביותר, נתינה של כ- 1.1 יחידת חנקן לשם קבלת יחידת חנקן בצמח. בקרקע לפני הזריעה מקובל לתת כ- 1.5 יחידת חנקן לקבלת יחידת חנקן אחת בצמח.

פרט לכרבים עניים במיוחד, ניתן במרבית הכרבים שהוזכרו להסתפק במתן כל הדישון הדרוש דרך מערכת הטפטוף.

זרחן

על-פי שיטת אולסן, מקובל להתייחס לזרחן בשכבת קרקע של 0 - 20 ס"מ בלבד, ועל כך מבוססות כל המלצות הגידולים השונים. גם כאן חשיבות רבה לכרב הקודם, וחלק מהשיקולים של דישון יסוד מתבסס על מידע זה. בתפיסה שהתגבשה באזור במשך השנים, מקובל ערך אופטימלי של 16 ppm כערך שאינו מחייב תוספת הזנה של זרחן כל העונה. מקובל כי 12ppm הינו ערך מינימלי מספיק להתחלת העונה ללא דישון יסוד. מערך מינימלי זה ומעלה מקובל להוסיף זרחן כדשן מורכב דרך מערכת הטפטוף ולנצל את היעילות הגבוהה של ניצול יסודות במתן דרך המים. במידה שמקבלים ערכים נמוכים יותר, מקובל להשלים את החסר במתן ביסוד, כמובן ביעילות ניצול נמוכה יותר.

לדוגמא :

בבדיקה התקבלה תוצאה של 12 ppm. ההחלטה היא להשלים את כל הכמות הדרושה עד 18 ppm דרך המים בטפטוף. בחשבון יעילות של 1.1 ק"ג תחמוצת ל- 1 ppm בקרקע דרושים כ- 7 ק"ג/ד' תחמוצתP2O5 . בתוכנית הדישון נוסיף את הזרחן במהלך 4 - 5 שבועות ראשונים של טפטוף. הרכב הדשן יוכתב כמובן מכמות הזרחן לשבוע, כ- 1.4 ק"ג/ד' בדוגמא זו, וכמות החנקן לשבוע בדוגמא הקודמת, כ- 2 ק"ג/ד'. הביצוע: במשך כ- 5 שבועות נדשן בדשן מורכב ביחס של 0 : 2 : 3. לאחר סיום מתן הזרחן נעבור לדשן בחנקן בלבד עד לסיום הדישון.

אשלגן

בדרך כלל אין מחסורי אשלגן באזורים רבים בארץ, אך ישנם מקרים בהם יש צורך בדישון אשלגני בכותנה.

ערכי הסף המקובלים כמספקים לכותנה:

ערכי FD הנעים בתחום מ- 3400 עד 3600. ברוב הקרקעות מתקבלים ערכים גבוהים מאלו. בבדיקה של קלציום כלוריד מקובלים ערכים הגבוהים מ- 35 ppm כערכים מינימליים מספקים לכותנה.

6. בקרת הדישון בטפטוף

בדיקת פטוטרות

בדיקת פטוטרות בכותנה הינה מכשיר היכול לעזור בבקרת תצרוכת יסודות ההזנה בגידול. תוצאות הבדיקה מושפעות באופן משמעותי ממצב משק המים בצמח בשעת הדיגום. חשוב אם כן להקפיד על דיגום אחיד ולפי ההנחיות, כדי שהתוצאות ישקפו את המצב האמיתי ביחס לעקומות הסטנדרט המופיעות בהמשך. כאמור, בנגב כמעט שלא קיימים מחסורים באשלגן, ולכן ניתן להסתפק בבקרה של דישון זרחני וחנקני בלבד.

אנו מניחים כי קבעת את תוכנית הדישון על-פי בדיקות קרקע, אומדן קליטת היסודות בצמח וכמובן פוטנציאל היבול הצפוי בחלקה על-פי משטר ההשקיה וכמות המים המתוכננת לעונה.

דגימת הפטוטרות נעשית החל מתחילת השקיה בטפטוף, 50 - 60 יום מזריעה ועד 110 יום מזריעה, שהיא תקופת הדישון וצריכת היסודות העיקרית בצמח.

דגימת פטוטרות

דיגום הפטוטרות ייערך מוקדם בבוקר, מצמחים רוויים, יום לאחר השקיה. מדגם יכיל 60 - 80 פטוטרות עלים מאזור דיגום אחד. אזור דיגום זה ישמש גם לבדיקות הבאות בשבועות הבאים. שקית מדגם אחת מייצגת אזור דיגום המייצג חלקה או הפעלה בשדה.

כעלה דיגום ישמש העלה הצעיר ביותר שהגיע למלוא גודלו, עלה תא-לחץ, עלה 3 - 4 מקודקוד הצמיחה על ציר הגבעול המרכזי. עלה ראשון ייחשב עלה צעיר בקוטר של כ- 2.5 ס"מ.

יש לשמור את הפטוטרות של אזור דיגום אחד בשקית נייר במקום קריר ולהביאה למעבדה עד השעה 9 בבוקר (רצוי).

בקרת הדישון

מצורפים בהמשך 3 עקומות. עקומות אלו מראות  את השתנות הריכוז הרצוי של יסודות המזון בפטוטרות לאורך עונת הגידול, מיוחס לנקודת תחילת הפריחה. עקומות אלו מתארות מצב אופטימלי. חשוב לקבוע את נקודת הזמן של תחילת פריחה בכל שדה בו נעשית בקרה זו.

נוהל בקרה תקין חייב להתבסס על תוכנית דישון כפי שהוגדרה בפרק הקודם ועל דיוק בקביעת ציר הזמן של כל נקודת דיגום.

 יש לערוך מספר בדיקות במרווחים של שבוע על-מנת לקבל כיוון כללי של מגמת התנהגות רמת היסודות. במידה שהכיוון נמצא מעל עקומת האופטימום ניתן להפחית בדישון, ובמידה שכיוון התוצאות המתקבלות נמצא מתחת לקו, יש להגביר דישון.

נקודה חריגה בודדת אינה מספקת לשם שינוי בתוכנית הדישון. במקרה כזה יש לחזור על בדיקה נוספת לשם אימות כיוון הגרף, ורק אז לקבל החלטה.

בצמח צעיר בראשית פריחה הנמצא בעקה צפויים ערכים נמוכים.

בצמח בוגר הנמצא במצב של צימוח עודף צפויים ערכים גבוהים.

בצמח בוגר מבחינה פיסיולוגית העמוס בפרי צפויים ערכים נמוכים.

בכל מקרה של התלבטות במתן דשן זרחני או הפסקתו, רצוי להתייעץ.

7. השקיה בהמטרה

השקיית כותנה בהמטרה מתבססת על פתיחות מים ספורות ועל כמויות מים גדולות בכל השקיה. אופי כזה של השקיה מתבצע בדרך כלל במחזורי השקיה ארוכים בין השקיות לאורך עונת השקיה קצרה יחסית לטפטוף (אמצע יוני - אמצע אוגוסט). קיימות מספר סכמות השקיה בהמטרה, החל מהשקיית עזר של 1 - 2 השקיות ועד השקיה מלאה של 3 - 5 השקיות. סכמת ההשקיה צריכה להיקבע בהתאם להתפתחות השדה, סוג הקרקע ויכולת קליטת המים, חתך ההרטבה, תנאי האידוי באזור, כמות המים המתוכננת בעונה ותנאי השנה המסוימת. מקובל בדרך כלל לתכנן סוג זה של השקיה על חתך הרטבה מלא העולה על 1.5 מ' ולהשלימו בעת הצורך בהשקיות הרוויה במהלך החורף בעת הצורך.

בבואך לתכנן את ההשקיה, עליך לקחת בחשבון את מכלול הגורמים הנ"ל ולשאול את עצמך שתי שאלות עקרוניות:

 האם ומתי דרושה השקיה מוקדמת (השקיית כפתורים)?

 לכמה מנות השקיה לפצל את כמות המים העומדת לרשותך?

במרבית הסכמות הקיימות מתבסס עיתוי ההשקיה הראשונה על ניצול של 40% - 50% מהמים הזמינים בקרקע עד עומק של 90 ס"מ. המשך ההשקיות נקבע על-פי מצב הצמח והשלמת גירעון המים לשכבה זו. המרווחים בין ההשקיות נקבעים בכל שדה על-פי מצב הצמח וכמות המים הדרושה להשלמת הגירעון בקרקע. יש לקחת בחשבון את הפסדי המים כתוצאה מאידוי, תנאי רוח ויעילות אחידות פיזור המים בשטח. השקיה במרווחים מביאה את הצמח לעקת מים לקראת ההשקיה ופריצה וגטטיבית לאחר ההשקיה, צמיחה בגלים.

אמצעי הבקרה למצב הצמח הם אותם האמצעים שהוזכרו בפרק הטפטוף, רק ספי התגובה בהם מעט שונים, וזאת בהתאם לאופי הצמח אותו רוצים לעצב. האמצעים המעשיים הם:

-  צמח - בקרת גובה, תא לחץ.

-  קרקע - מקדח קרקע, טנסיומטרים.

כל שיטות הבקרה נועדו לעזור בהחלטות על עיתוי ההשקיה וכמות המים הדרושה, ואין כוונתם להחליף את העין המנוסה של המגדל ואת היכרותו עם הצמח ועם השטח המסוים בו הוא מגדל.

8. השקיה בקוונוע

יתרונותיה של השקיה בקוונוע היא היותה ממוכנת לחלוטין. דרישותיה קטנות לכמויות ימי העבודה הנדרשים לתפעולה, ובכך ניתן להוריד את תקופות הלחץ בעבודת השקיה במשק הבודד. חסרונותיה העיקריים הם הדרישות הגבוהות להתמקצעות טכנית ומכנית בתפעול השוטף ובעיות ביטחון התפעול בכל הקשור לגניבות המנועים והגנרטורים, המבוקשים מאד.

הכניסה המסיבית להשקיה בקוונועים באה כתוצאה משחיקת ציוד ההמטרה הישן, היעילות בתפעול השוטף של הציוד והכדאיות הכלכלית שברכישתו לעומת ההשקעה בציוד טפטוף.

הקוונוע הינו מכונת השקיה ניידת המפזרת את המים על פני שטח קטן בזמן קצר, כלומר שיעור המטרה גבוה במיוחד. חסרון השיטה הוא בעיקר ביכולת מוגבלת של החידור וקליטת המים בזמן קצר בקרקעות השונות, הבא לידי ביטוי בנגר מים בשדה בזמן ההשקיה ובפגיעה באחידות הפיזור. קיימים מספר אמצעים לשיפור קליטת המים ולמניעת הנגר, כמו בניית סיכרונים, בניית גומות, שימוש במפזרי מים כמו מתזים מסוגים שונים במרווחים שונים, שלוחות ושרוולים נגררים לשבירת אנרגיית המים לפני הגעתם לקרקע ומניעת נגר המים. בעת בניית הסיכרונים או הגומות, יש לקחת בחשבון התאמה לסוג הקטפת המתוכננת לעבוד בשדה.

עקרונות ההשקיה בקוונוע דומים לאלו שבהמטרה, אלא שמקובל לקצר את המרווחים שבין ההשקיות בהתאם לכושר קיבול השדה וליכולת חידור המים בסוג הקרקע המסוים. בהתאם למגבלות ההשקיה נקבע אופי בקרת הצמח הדרושה בכל אזור, החל ממרווחי השקיה גדולים יחסית, 9 - 12 ימים, בדומה להמטרה, ועד מרווחים קצרים של 4 - 5 ימים בדומה לטפטוף. מעצם קביעת מרווחי ההשקיה נובע תכנון לוח המים, הדומה בעיקרון ללוח המים בטפטוף עם פיצוי נוסף על יעילות ההשקיה הפחותה מעט מטפטוף. מנות ההשקיה קטנות יותר ונפח הקרקע המורטב קטן יותר מאשר בהמטרה. התפתחות הצמח דומה יותר לטפטוף ובהתאם בקרת הצמח.

אמצעי הבקרה דומים לאלו הקיימים בהמטרה ובטפטוף, עם התאמות שונות בהתאם למוכתב מגודל הצמח הרצוי בעיקר בסוף העונה.

נקודות חשובות לתכנון ההשקיה:

-  תכנון מרווח ההשקיה האופטימלי בהתאם לסוג הקרקע ולגודל השטח המושקה.

-  התאמת לוח המים למרווח וליעילות ההשקיה הצפויה (מתזים, שלוחות, אמצעי מניעת נגר).

-  כמות המים העומדת לרשותנו בעונה (השקיה מלאה, השקיית עזר).

-  שימוש במדדי השקיה ובקרה בהתאם למרווח שנקבע.

-  תכנון הדישון בראשית ובמהלך העונה.

9. מקורות

1.  בוסק אריה, 1998. הכוונת השקייה בסוף העונה בכותנה בדילוג יחיד - נגבה 1997, חוברת תקצירי מחקר בכותנה 1997 עמ' 67 - 72, בהוצאת מועצת הכותנה ומשרד החקלאות.
2. גת ציפורה, אוקטובר 1996. תכנון ההשקיה לפי התאדות מגיגית, ההתאדות מגיגית ככלי תכנון השקיה לני העונה ובמהלכה, השדה , חוברת א' אוקטובר 1996.
3.  ועדת מגדלים "דרום" בשיתוף שה"מ רחובות - לכיש, 1997. השקיית כותנה - שנת 1997, עקרונות ויישום. בהוצאת ועדת מגדלים "דרום", מסמיה.
4. מירון משה - מיג"ל, שי גלי – שה"מ, סגל דובי - ארגון עובדי המים, פרס מוטי - שרות שדה ורני פוייר - חוות גד"ש גליל עליון, מאי 1997. אופטימיזציה של השקיה ודישון כותנה בקוונועים, מוסף כותנה, גן שדה ומשק.
5. ספנסר יונתן, מאי 1997. עקרונות ושיטות להשקיה ובקרתה בכותנה, מוסף כותנה גן שדה ומשק.
6. פישלר גד, מרר יצחק ויצחק הלפרין, 1992. השוואה של "מודל מטאורולוגי ממוחשב" גיגית ותיקונים לפי תא לחץ" בהשקיה של שלושה זנים של כותנה ארוכת סיבים בשנים 1990 - 1992, תקצירי ניסויי שדה ומחקרים בגידול כותנה בשנת 1992, עמ' 107 - 112.
7.  פישלר גד, 1993. הנחיות להשקיית כותנה בבית שאן וגלבוע - קיץ 1993, משרד החקלאות מחוז בית-שאן.
8. פלש יגאל וחוב. 1997. השפעת משטרי מים, טיפול בפיקס וטפטוף טמון על התפתחות הכותנה ויבולה, בית קמה 1996. גן שדה ומשק 7, יולי 1997.
9. פלש יגאל ודוד סדן, 1997. הנחיות השקיה ודישון כותנה בנגב 1997, שה"מ, משרד החקלאות.
10.  פלש יגאל ודוד סדן, מאי 1997. גידול כותנה במימשק מים מליחים - נתרניים במערב הנגב, מוסף כותנה, גן שדה ומשק.
11.  פלש יגאל, 1998. בדיקת השימוש במווסתי צמיחה ככלי לוויסות היחס פרי/נוף בכותנה, חוברת תקצירי מחקר בכותנה 1998, עמ' 204 - 208, בהוצאת מועצת הכותנה ומשרד החקלאות.
12. פלש יגאל, דוד סדן, דובי סגל, איצל יעקובי, איציק אמיתי, 1998. השקיית כותנה בקוונוע מחוגי, כבסיס לשיפור יבולים והקטנת תשומות עבודה בתנאי הנגב המערבי, חוברת תקצירי מחקר בכותנה 1998, בהוצאת מועצת הכותנה ומשרד החקלאות.
13.  קלטר אלעזר ודורון נבו, מאי 1997. שיטות אגרוטכניות לקבלת יבול בכיר בכותנה מהזן פימה- 177, מוסף כותנה, גן שדה ומשק.
14.  שי גלי ויששכר פרגר, 1996. המלצות להשקיה דישון וניטור בגידולי שדה, גליל עליון, שה"מ משרד החקלאות, החברה לחקלאות בגליל העליון, 1996.
15.  שמש דוד, מאי 1997. בקרת השקיה בכותנה בגליל המערבי, לשכת עכו, שה"מ משרד החקלאות, מוסף כותנה, גן שדה ומשק.